פסק-דין בתיק ע"א 8458/02

: | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
8458-02
28.4.2004
בפני :
1. אהרן ברק
2. אליעזר ריבלין
3. אשר גרוניס


- נגד -
:
1. ענבר ציפורה
2. ענבר אריה

עו"ד אבי אלבינצר
:
המאגר הישראלי ביטוח רכב (הפול)
עו"ד צבי רפפורט
פסק-דין

השופט א' ריבלין :

1.        המערערת 1 (להלן: המערערת), ילידת שנת 1951 והמערער 2 (להלן: המערער), יליד שנת 1950, הינם בעל ואשה אשר נפגעו, שניהם, בתאונת דרכים ביום 14.4.1994.

           כתוצאה מהתאונה, נחבלה המערערת ברגלה וכן נזקקה לטיפול פסיכיאטרי. המומחים הרפואיים, שמונו על ידי בית המשפט המחוזי, קבעו כי למערערת נותרה נכות רפואית בתחום האורטופדי בשיעור 20%, בתחום הכירורגיה הפלסטית בשיעור 19% וכן נכות נפשית בשיעור 40% כאשר 30% ממנה נבעו מהתאונה עצמה. בית המשפט קמא אימץ את חוות דעת המומחים באשר לשעורי הנכות והעמיד את נכותה הרפואית המשוקללת של המערערת על 53.5%. הפגיעה התפקודית של המערערת, וכתוצאה מכך אובדן כושר השתכרותה, הוערכה על ידי בית המשפט ב-30%. שכר הבסיס שנקבע לשם חישוב פיצוי אובדן ההשתכרות, הן לעבר והן לעתיד, הועמד על 4,700 ש"ח, זאת לאחר שיערוך. את הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד ביסס בית המשפט על ההנחה שהמערערת עתידה היתה לעבוד עד גיל 65, וכי נותרו לה 13 שנות עבודה. בית המשפט סבר, כי לא הוכח שהמערערת נדרשת לעזרת צד ג', למעט עזרה לה נזקקה בתקופה שבסמוך לתאונה וקבע לעניין זה פיצוי בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך 50,000 ש"ח. בגין ההוצאות הרפואיות בעבר, נפסק למערערת פיצוי בסכום גלובלי של 25,000 ש"ח. טענת המערערת לפיצוי בגין ראש הנזק של ניידות נדחתה מהטעם שאין לה כל מגבלה להשגת רשיון נהיגה לרכב ולנסיעה ברכב ציבורי. מסך כל הפיצוי שנפסק נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי והתשלומים התכופים.

           עיסוקו של המערער, הוא בתחום - כך העיד על עצמו בבית המשפט קמא - ההמצאות והפטנטים. כתוצאה מהתאונה הוא סובל, לטענתו, מכאבים חזקים בכל גופו, כאבי ראש, סחרחורות וקושי בריכוז. מומחה בתחום הנוירולוגיה שמונה על-ידי בית המשפט, קבע למערער 5% נכות בתחום זה. מומחה בתחום האורטופדיה, קבע למערער 7% נכות - זאת עקב פגיעה קלה בעמוד השדרה. בית המשפט קמא, קבע כי לא ניתן לקשור את תלונותיו השונות של המערער לפציעתו הקלה בתאונה ולכן לא נקבעה לו כל נכות תפקודית. לאור זאת, נפסק למערער פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 21,381 ש"ח ופיצוי גלובלי בגין אובדן השתכרות בסך של 7,500 ש"ח.

2.        המערערת סבורה, כי שגה בית המשפט קמא בקביעת הפגיעה התפקודית, בשיעור של 30% בלבד וכי שגה בית המשפט בהערכת הכנסותיה קודם לתאונה. לטענתה, שגה בית המשפט בכך שהתעלם מן העובדה שמשך תקופה ממושכת סבלה המערערת מאי כושר מוחלט לעבוד, אושפזה לתקופה ממושכת ונקבעו לה אחוזי נכות זמניים גבוהים בתחומים שונים. לאור זאת, סבורה המערערת כי לא היה מקום לפסוק את הפיצוי על בסיס דרגת הנכות אלא על בסיס ההפסד בפועל.  מיום התאונה עד למועד פסק הדין חלפו, כך היא מציינת, כ-102 חודשים ואילו בית המשפט בפסק הדין התייחס לתקופה קצרה מזו. כיוון שהיא ילידת 1951 עומדות בפניה - כך ציינה המערערת - עוד 14 שנות עבודה ולפיכך טעה בית משפט קמא גם בהתייחסו ל-13 שנות עבודה בלבד. בפי המערערת טענות נוספות ביחס לראשי נזק אחרים.

3.        גם המערער סבור, כי בית המשפט קמא קיפח אותו בקביעת סכום הפיצוי המגיע לו, משקבע כי אין כל השפעה תפקודית לנכות שנקבעה למערער, ובהתעלמו מכך שהמערער היה באי כושר עבודה מוחלט משך תקופה של מספר חודשים. לטענתו, שגה בית המשפט קמא גם בכך שלא פסק שכר טרחת עורך דין גם על התשלומים התכופים אשר שולמו ונוכו על-ידי בית המשפט מסכום הפיצוי שנפסק.

4.        אכן, נפלו טעויות חשבוניות אחדות בחישוב הפסדיה של המערערת. הן באשר לתקופת הפסד ההשתכרות בעתיד והן באשר למשך התקופה בה סבלה מפגיעה בשיעור ההשתכרות בעבר. טעויות אלה הקטינו את סכום הפיצוי. אלא שהדבר מתקזז בסכומים היתרים שנפסקו לטובת המערערת, בנוגע לשערוך שכר העבודה הבסיסי כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי, ובכל הנוגע לשיעור ניכוי מס ההכנסה מן השכר.

           מאידך גיסא, נראה כי מן הראוי היה לפסוק למערערת פיצוי, אף כי מתון, בשל מגבלות הניידות שלה וזאת בהתחשב במהות הפגיעה האורטופדית ממנה היא סובלת. בנסיבות העניין, ראוי היה, בהעדר נתונים אחרים, לאמוד את הנזק בהקשר זה באורח גלובלי ובסכום כולל של 80,000 ש"ח לעבר ולעתיד גם יחד. סכום זה כולל את הריבית המתלווה לנזק שנתגבש בעבר.

           אין עילה להתערב בקביעותיו, בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי באשר לדמי הנזק אותם ראוי היה לפסוק למערער.

           הערעור מתקבל במובן זה שיתווסף לסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי הסך של 80,000 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין בבית משפט קמא.

           שכר טרחת עורך הדין, שהמערערים זכאים היו לו ביום פסק דינו של בית המשפט קמא, הינו בשיעור 13% על כל הסכום שנפסק, לרבות התשלומים התכופים, ולמעט התשלומים התכופים ששולמו לפני הגשת התביעה, אשר בגינם זכאים המערערים להחזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 8%.

           בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות.

                                                                                                ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                                ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>